אזור גיאוגרפי

מדינות

סוג טיול

טיול ליפן - מכתב תודה לאלי גביש

פצ'ינקו ביפן
4/4/2015 - 18/4/2015
נרשמנו ל"דרכים" חבורת מטיילים ושמנו לנו למטרה- את יפן לחרוש לאורכה ולרוחבה. שאלנו בחברה על מדריך מיומן, מנוסה וידען, יעזור לנו לפצח את צפונות יפן. בחברה הבטיחו- אלי גביש הוא אחד שכזה. יחיד ומיוחד שלכל מבוקשכם ייתן מענה. כך, לאחר פגישת הכרות קצרה במשרדי החברה (במסגרתה למדנו מאלי על המסלול, אך במקביל וביתר תוקף, מה מותר (להיות ממושמעים ודייקניים) ומה אסור (להמרות את פיו, להביא טונה ושאר מאכלים, ביפן יש מספיק לכל טעם וחיך.) מבטיחים להקפיד על קטנה כגדולה, חדורי מוטיבציה, שמחה והתרגשות נפגשנו בשדה התעופה בשעה שבע בדיוק. הטיסה אמנם הייתה ארוכה ומתישה, אך לא לאנשים כמונו תפריע בביצוע המשימה.
מיד כשנחתנו, עידכן אותנו אלי בנוהל מזוודות – על מנת לחסוך בזמן, אנחנו בעצמנו לאחר כבוד את מזוודותינו נוביל לחדרים במלון. וכך, ממושמעים, מיד כשלמלון הגענו - עייפים אך ממושמעים, את המזוודות הפקדנו ובריצה את טוקיו לחרוש לאורכה ולרוחבה התחלנו.
היום הראשון חלף לו כהרף עין. היה זה יום ארוך, מעניין ומרתק, מלווה קריאות התפעלות והשתאות למראה הסדר הניקיון והתרבות. לאורכו של כל אותו היום, גוררים רגליים, טרוטי עיניים, מצאנו עצמנו במלון מהודר ומפנק. עייפים תשושים אך נלהבים ובשיכרון חושים מסתובבים.
הלילה חלף חיש מהר ומכאן ואילך, כשכל דקה מחושבת, מצאנו עצמנו "עולים ויורדים, יורדים ועולים" דייקניים, מאורגנים וממושמעים, את כל שאלי אומר מבצעים בסדר מופתי וללא עוררין. הטיול צובר תאוצה ובין לבין, תוך כדי צחוקים וחוויות, נופלות המחיצות ואנחנו הופכים קבוצה מגובשת להיות. נרקמות ידידויות והחוויות הקולינריות צוברות נקודות. כל שעתיים אנחנו אוכלים, בין אם באוטובוס, במלונות, מסעדות או פונדקי דרכים. למזלנו, גם אלי שלנו לא בוחל באוכל, ודבק במשימה ( של הכרות עם יפן), הוא מפתיע אותנו בכל תחנה בממתק המקום שהוא קונה עבורנו ומחלק באוטובוס ביד רחבה.
המשכנו במסענו שמחים ועליזים ל"אודייבה" - שעל הים השתלטה, לרובע שיפויה וגם לשוק הדייגים (לשם הופיע אלי במלא הדרו, חמוש כמנהג היפנים, במסכת- פה משקפיים כהים וכובע מסתיר פניו מאימת היפנים שלעצרו מאיימים כי הוא עובר על החוקים האוסרים בשעת בוקר מוקדמת להביא לשם תיירים). אך, שומו שמיים בכל נקודה ואתר, גילינו להפתעתנו שאיננו יחידים- פגשנו עוד ועוד קבוצות ישראלים. המספר היה רב כל כך, עד כי דימינו שכל ישראל נסעה ליפן, וארצנו הקטנה נותרה בשיממונה.
אלי כמו אלי, לא נשאר אדיש "בחיי הצפה כזו עוד לא ראיתי. נו, טוב יפן עכשיו באופנה אבל עלינו מוטלת המשימה- לכל מקום להגיע ראשונים לפני שיוצפו האתרים במיליון ישראלים. ועל מנת לעמוד במשימה שוב אלי מדגיש ובקולו מצווה- "תביאו מצלמות, תקנו מזכרות, אך אנא מכם- דמוקרטיה לא כאן! תנו לי לנהל את העניין. לא נעשה הצבעות, כאן לא הכנסת". ועוד הוא מבטיח- " אני תמיד אוהב לסטות מהתכנית המקורית, בחברה אני כבר ידוע כסוטה. אז אם תהיו ממושמעים ויעילים אשלב בטיול דברים נוספים על התכנית המקורית. אתם יכולים לסמוך עלי, אני יודע בדיוק מה אני עושה. מה אתם שוב רעבים? נו טוב, יש מי שכן ויש מי שלא עוד מעט נעצור ותאמינו לי הכול יסתדר וכל אחד יקבל מבוקשו. ולמה השאלה כמה ק"מ עד קיוטו? מה זה משנה? 398ק"מ+17 ס"מ. אל דאגה, אני כבר מכיר אתכם. לכן לא ניסע ישירות- תהיינה עצירות לאוכל ושירותים. אני דואג לכם לכן לא צריך שאלות מסוג זה כלל לשאול". וכך, בהתאם לתכנית אנחנו מתקדמים. רצים מאתר לאתר ממקדש, לגן למוזיאון ולכפר. חולצים ונועלים נעליים, פותחים וסוגרים המטריות וכבר התרגלנו לרוץ בכל מזג אוויר כשבמקביל הבטן טופחת, המזוודות נעשות כבדות יותר ויותר והסוחרים בכל מקום מנפנפים לנו בפנים מאירות שמחים לראותנו נכנסים לחנויות.
אך רחמנא ליצלן, יש מי שבנו מהתל ומתגרה, את כושר הסיבולת שלנו בוחן ובטיול מאיים לחבל. אלי השינטו אותנו בוחנים בהמטירם עלינו גשם ושלג לסירוגין. אך לא אנחנו הנחושים נשבר ונוותר. מיד הכרזנו מלחמה על מזג האוויר ואת ארווין מינינו לקצין חזאות ראשי. בכל פעם פותח האפליקציה, מחשב ומודיע מה תהייה התחזית. אליבא דאלי, "מה החוכמה?" הוא אומר כדי בארווין להתגרות, "הוא קם בארבע בבוקר, מסתכל החוצה, רואה שהשמש כבר זורחת ופוסק בקול בוטח- אל חשש ואל פחד יהיה יום יפה." אלא שדווקא השינטו ידם על העליונה ביום השלישי בדרכנו לאקונה, לאגם אשי, ולעמק "הביצים השחורות" יורד עלינו שלג כבד וכולנו, כולל אלי מצלמים ומצלמים להביא לארץ עדויות על יפן הלבנה והקור המקפיא באמצע האביב באיימו עלינו שאת פריחת הדובדבן – ה"סיקורה" כלל לא נראה. אבל שוב אלי בתפקיד המרגיע הלאומי- אל חשש עוד נראה אותה במלא פריחתה. מה שאמנם מאוחר יותר התברר כנכון.
כך חולפים להם הימים אנחנו מעיר לעיר עוברים,. עוד באוטובוס מתחיל אלי בהנחיות כיצד בהילכות היונסן עלינו לנהוג – לעולם כשלובשים היוקטה השמאל יקדים את הימין, וליונסן נכנסים ערומים , בלי חכמות. ועם שתי מגבות, גדולה וקטנה. וכשנכנסים למקום שמים הסבון בקערה ממלאים במים חמים, משקשקים בפנים ואת הגוף חזק מאוד משפשפים...לא היה סוף להנחיות הקפדניות עד כי את חווית היונסן העזו לנסות (וגם זה בלילה הראשון בלבד) רק שלושה מהגברים - מיקי, אלי ודב ומהנשים חוו את החוויה רק אורלי ורונית חברתה. בכל יום נוהל כניסה למלון מקיימים. חוזר לו תמיד אותו ריטואל של קריאת השמות וחלוקת המפתחות מעלים ומורידים מזוודות מהאוטובוס למלונות כשבכל יום אותה שאלה- איפה ילינו אותנו היום? ואיך ייראו החדרים? ובכל פעם מחכה לנו הפתעה חדשה - מבית מלון אחד למשנהו עולה הרמה. החברה פינקה אותנו בבתי מלון מהמדרגה הראשונה. התרגלנו לסטנדרט כה גבוה עד כי אסון ושבר, הגענו לאחד המלונות ומצאנו שריטה על השידה. ולא סתם שריטה, אפילו כמה וכמה. ומיד התעורר דיון מסעיר- הגם כאן ביפן? אבל אלי לא נותן לנו ביפנים להתל- חברים, אתם לא מבינים "דרכים" צ'יפרה אתכם במלונות הכי טובים 4,5 כוכבים.
הימים חולפים במהירות, יום רודף יום, בזיג זג אנו את יפן לומדים וכמעט את משימתנו משלימים. המקדשים, הנופים והאנשים המיוחדים. ביקרנו במאות מקדשים (לצורך הגוזמא), סיירנו בעשרות כפרים ורובעים, ארבעה גנים שונים ואתר אחד יחיד ומיוחד במינו, אותו, בזכות מדריכנו ה"סוטה", זכינו רק אנחנו לראות. הלא הוא הפונטיו סיגאטו (בטוח לא כתבתי השם נכון, אז מה. העיקר שאתם זוכרים את אלף ואחד הבודהות מרובי הידיים והראשים).
מה נאמר וכיצד נסכם?
שיכורים מיפן מדינת האיים, מהנופים, מהסאקורה, מהאנשים, מגורדי השחקים והנהרות, מצאנו עצמנו בסיכום כולל מצלמים עשרות אלפי תמונות (ואם מוטי או איזי העזו חלילה בעוד חצי דקה לאוטובוס לאחר להגיע זה רק כי נדמה להם שיש משהו נוסף שצריך לצלם ולתעד): צילמו תמונות של שירותים, תמונות של עצים, תמונות של נופים, תמונות של אנשים ואפילו תמונות של חנויות ודוכנים. תמונות, תמונות ועוד תמונות אשר תכלית אחת לכולן- להעביר את עוצמת החוויה והתפעמות הנפש אשר אפפו אותנו בכל רגע ושנייה.
במהלך שבועיים ימים לא היה יום דומה למשנהו. העין אינה שבעה מהמראות שבשכל אינן נתפסות והלב מתפעם לחוש. המסקנה המתבקשת אחת היא- היפנים הם אנשים קטנים גדולים! עם נמוך קומה, עם של קדי קידה, שהקימו אימפריה בעלת תעשייה קלה וכבדה. רק עם שמכבד את עברו, מוקיר את מנהיגיו (קיסריו), ומכבד את בני עמו מסורתו ומנהגיו, עם שעוצמתו בנחישותו, אדיבותו וקפדנותו (על קטנה כבגדולה) רק עם כזה יכול לקום כמו עוף החול אחרי כל שבר ומכה. 
ותודה גם לכם, חברת "דרכים", תכננתם עבורנו טיול מגוון ומרתק, (מה שניתן להבין מהכתיבה). אפשרתם לנו לחוות את יפן על כל גווניה, יפן המודרנית, החדשה ויפן המסורתית העתיקה. עשיתם זאת באמצעות זימון שפע חוויות רב חושיות – המראות, הקולינריה ואפילו חוויות הלינה (המרווחת והמסורתית). עמדתם בכל ההבטחות והמחויבויות החומריות כמו גם הרוחניות ועוד יותר. והגדלתם עשות כשבערב האחרון, בתום דברי הסיכום, אלי חילק לכל אחד מאתנו (ולא לכל זוג) בשמכם הפתעה נפלאה- בקבוק סאקי במתנה.