טיול לאלסקה - מכתב תודה מעופרה טאוס

נכתב, ע"י עפרה טאוס, לסיום הטיול באלסקה, בהדרכתו של שי שרון: יולי 2010.

שלום לך אלסקה היקרה! יקרה תרתי משמע: יקרה ללבנו, אך יקרה פי כמה וכמה וכמה - לכיסינו! באתי אליך מתוך סקרנות, מתוך הרפתקנות ומתוך הרצון להיחשף למפתיע, אבל אז - עדיין לא ידעתי - עד כמה מפתיע! כשניקרו בדרכנו בעלי החיים המקומיים, בגודל קרניהם, בגובה רגליהם ובייחודם, הרגשתי כאילו פסגת מאוויי – התגשמה. ואז הגענו בשייט לקרחון. כשדוממו את מנוע הספינה, השתררה דממה כל כך כבדה, כמעט נימושה... אולי מתוך דומיה כזאת נשמע צו האל, ונברא העולם? לפתע התמוטט גוש שלג. אחריו – התגלגל הרעם במעלה הערוץ, ובישר לעולם את קיצו הקרב של הקרחון. ושקט! עוד רגע – ועולם האגדה התנפץ, עת הופעלו מנועי הספינה והמשכנו בשייט. רבינדרנט טגורי כתב ש"ההרים הם ניסיונה הנואש של האדמה להגיע לעננים". בחיקך, אלסקה, מתמזגים ההרים, העננים, המים הקרחונים למהות אחת עוצמתית ובראשיתית, המשאירה אותנו, הצופים, כל כך זעירים!! לו היו שפתי מורגלות בתפילה, הייתי אומרת, כמו המשורר בספר תהילים:"מה רבו מעשיך ה', כולם בחוכמה עשית! מה אנוש כי תפקדנו, בן אדם כי תזכרנו". אנחנו עדים לטבע בהתגלמותו ובהתהוותו: האוכל – נהיה מאכל, גווית הליוויתן המוטלת על החוף: ענק מטיל אימה מונח חסר אונים בחידלונו, ומזין, למעשה, את כל אלו שפחדו מפניו. אולי את חומרי החייות – הוא מחזיר בכך לטבע, אך את כבודו האבוד – לא יוכל להשיב.. אלסקה המדהימה! הפגשת אותנו עם פרקי היסטוריה מלומדים: הבהלה לזהב, מכירת הארץ, חילופי שליטים ועממים, מעט אמונות ודתות. הנה הטוטם עם העורב והעיט, העצמות והדם, החיים והמוות, גלגוליהם, ופריטי אומנות מדהימים! היי שלום, אלסקה. ניראה לי שלא נשוב להיפגש. אנחנו חוזרים לחמסין, לחספוס וליובש, אבל הם שלנו, ולכן – יקרים מאוד! אותך נישא בזיכרוננו כמו שנושאים ספר טוב וסרט יקר ואוצר נדיר. עפרה טאוס